ТОП просматриваемых книг сайта:
הרפתקת הגיבורים . Морган Райс
Читать онлайн.Название הרפתקת הגיבורים
Год выпуска 0
isbn 9781632913425
Автор произведения Морган Райс
Серия טבעת המכשף
Издательство Lukeman Literary Management Ltd
ארגון הביט הצידה.
"יש דברים שעליך ללמוד עם הזמן."
טור חשב על משהו.
"האם זה אומר שאני אוכל להצטרף אל לגיון המלך?" שאל הוא בהתלהבות. "מובן שאם אני מסוגל להרוג סיבולד, אז אני מסוגל להחזיק מעמד מול בנים אחרים."
"מובן שאתה מסוגל," ענה הוא.
"אבל הם בחרו באחי – הם לא בחרו בי."
"האחים שלך לא יכלו להרוג את החיה הזו."
טור הביט בחזרה, חושב.
"אבל הם כבר סרבו לי. איך אצטרף אליהם?"
"ממתי הלוחם צריך הזמנה?" שאל ארגון.
מילותיו שקעו עמוק בפנים. טור הרגיש את גופו מתחמם.
"האם אתה אומר שאני צריך פשוט להתייצב? לא מוזמן?"
ארגון חייך.
"אתה יוצר את גורלך. האחרים לא."
טור מצמץ – ורגע מאוחר יותר, ארגון נעלם. שוב.
טור הסתובב סביב, מסתכל בכל כיוון, אבל לא היה שום זכר ממנו.
"כאן!" הגיע הקול.
טור הסתובב וראה סלע ענקית לפניו. הוא הרגיש שהקול הגיע מלמלה, והוא טיפס את האבן הענקית במיידי.
הוא הגיע למעלה, והיה נדהם לראות את ארגון.
מנקודת תצפית זו, למרות זאת, הוא יכל לראות מעל צמרות עצים של דארקווד. הוא ראה איכן דארקווד נגמר, ראה את השמש השנייה הופכת לירוק כהה, ומעל כל זה, הכביש המוביל אל חצר המלך.
"הדרך פתוחה עבורך לקחת," הגיע הקול. "אם אתה מעז."
טור הסתובב אבל לא ראה אף אחד. היה זה רק קול, מהדהד. אבל הוא ידע שארגון היה שם, איפשהו, ממריץ בעדו הלאה. והרגיש, עמוק בפנים, שהוא צדק.
ללא רגע היסוס נוסף, טור ירד במהרה מהסלע ויצא לדרכו דרך היער אל הכביש המרוחק.
במאוץ אל גורלו.
פרק שלוש
המלך מקגיל – שמנמן, עגול-חזה, עם זקן עבה מדי עם אפור, שיער ארוך לתאום, ומצח רחב מקומט על ידי קרבות רבים – עמד על הסוללה העליונה של ארמונו, מלכתו לצידו, והשגיח על החגיגות הפורחות. אדמותיו המלכותיות השתרעו מתחתיו בכל תפארתן, נמתחים הרחק ככל שהעין יכלה לראות, עיר משגשגת מוקפת חומה על ידי אבני המבצרים העתיקים. חצר המלך. מחוברים ביניהם על ידי מבוך של רחובות מתפתלים ישבו בנייני אבן מכל צורה וגודל – עבור הלוחמים, המשגיחים, הסוסים, הכסופים, הלגיון, השומרים, הצריפים, הנשקים, הנשקייה – ובין כל אלה, מאות מגורים עבור ההמון של אנשיו, אשר בחרו לחיות בתוך חומות העיר. בין הרחובות הללו התפרסו אקרים של דשא, גנים מלכותיים, רחבות אבן מרופדת, מזרות העולות על גדותיהן. חצר המלך שופרה במהלך המאות שנים, על ידי אב שלו, ועל ידי האב של האב לפני כן – ולכן היא הייתה בשיא התפארת שלה. ללא ספק, היה זה כעת המעוז הבטוח ביותר בממלכה המערבית של הטבעת.
מקגיל היה מבורך עם הלוחמים הטובים והנאמנים ביותר שאף מלך לא ידע כמותם, ובזמן חייו, אף אחד לא העז לתקוף. המקגיל השביעי להחזיק בכס, הוא החזיק אותו היטב בשלושים ושתים שנות מלכותו, היה מלך טוב ונבון. הארץ שגשגה גדולות בתקופת שלטונו. הוא הכפיל את מימדי צבאו, הרחיב את הערים שלו, הביא שפע לעמו, ואף לא תלונה אחת הייתה להימצא בין אנשיו. הוא היה ידוע כמלך נדיב, ולא הייתה תקופה כזו של שפע ושלום כמו שמאז שלקח את הכס.
מה שפרדוקסאלי היה בדיוק הדבר שהחזיק את מקגיל ער בלילות. כיוון שמקגיל הכיר את ההיסטוריה שלו: בכל התקופות, לא הייתה מעולם מתיחה כה ארוכה ללא מלחמה. הוא לא תהה יותר אם תהיה התקפה – אלא מתי. וממי תבוא.
האיום הגדול ביותר, כמובן, היה ממעבר לטבעת, מהאימפריה של פראים אשר שלטו בפריפריה של וואילדס, אשר שעבדה את כל האנשים מחוץ לטבעת, מעבר לקניון. עבור מקגיל, ושבעת הדורות לפניו, הוואילדס מעולם לא הווה איום ישיר. בגלל הגיאוגרפיה הייחודית